Stop Dave, I'm Afraid

במהלך הסמסטר האחרון נתקלנו שוב ושוב במונחים כגון "בינה מלאכותית", "הבנה אמיתית" ו"הבנה מדומה".

בינואר 1988 נשאל גארי קספרוב במסיבת עיתונאים, האם מחשב יוכל לנצח רב-אמן לפני סוף המאה. "בשום אופן לא", השיב קספרוב, אך במאי 1997 הוא הפסיד למחשב "כחול עמוק יותר".

       

מחשב זה לא ניסה ואינו מסוגל לחקות תכונות אנושיות כמו אינטואיציה, אך ניצח את השחקן הטוב בעולם באמצעות מהירות חישוב מדהימה.

האם יש סיכוי שבעתיד ימציאו מחשבים עם סימולציות עוקפות הבנה וחשיבה?

תינוק לא נולד טאבולה ראסה. הוא משתמש במנגנוני חשיבה והבנה הטבועים בו מלידה.

ילדים הם מדענים קטנים הרוכשים תוך ניסוי ותהיה חלק ניכר מהידע שלהם על העולם.

למחשב אין מבנים מולדים, אין חושים, אין רגשות. ומכיוון שהוא לא לומד על ידי התנסות ישירה ולא חווה את החוויות בעצמו גם לא נוצרות בו תובנות על בסיס אינטואיציות וקשרים אסוציאטיבים.

בניגוד לאדם, המחשב אינו יותר מסך כל מרכיביו. מבחינתו, פקודה של הפעלת נורה חשמלית במשחק ילדים שונה מפקודה של הנעת חללית במהירות האור בארגון שונה של סימנים בינריים.

האם יש סיכוי שבינה מלאכותית תפרוץ יום אחד מתוך מערכת טכנולוגית חשמלית? האם יש סיכוי שבינה כזו תוכל להנחות אותנו ברזי העתיד?

בסרטו: "אודיסאה בחלל " ניסה סטנלי קובריק להעביר מסר שדבר כזה יכול לקרות. 

מצרפת קישור לקטע מהסרט "אודיסאה בחלל" בו המחשב מגלה בינה מלאכותית שבאה לידי ביטוי ברגש.

ובנוסף, סרטון המראה דוגמא למכשיר ניווט שיביא אותנו ליעד האמיתי בחיים...