יום רביעי, 29 במרץ 2017

"אז בואי איתי למקום בו חלומות נולדים" פיטר פן


רוצים להוביל שינוי חינוכי?
לשלב טכנולוגיה בלמידה?
לצמוח ולהתפתח מקצועית?

התכנית לטכנולוגיה בחינוך לתואר שני במכללת סמינר הקיבוצים – מחשבים למידה מחדש!

יום ראשון, 28 ביוני 2015

"מישהו לערוך איתו"


ויקיפדיה, בשימוש מושכל, עשויה להעמיד לרשות המורים ותלמידים, כלי אפקטיבי להוראת השפה ויכולת הביטוי בכתב. באמצעות כתיבת ערכים אנציקלופדיים, בהנחיה והשגחת המורים, תוך התמקדות בפיתוח כישורי מיזוג מידע ובביטוי בכתב, בסוגה של אנציקלופדיה/ מילון לשם כך, פיתחתי יחידת הוראה להתנסות ראשונית בכתיבת טקסט מידעי- לימודי מסוג ערך באינציקלופדיה / מילון. 
יחידה זו מותאמת ללמידה בקבוצות הטרוגניות וכן ללמידה עצמית כשהמטרה היא מינוף כתיבת ערכים בויקיפדיה כחלק מהוראת השפה בלמידה משמעותית, למידה שיתופית וכנגזרת להערכה חלופית בהוראה, למידה, הערכה. בהמשך, יהיה צורך בהכרות מעמיקה יותר של תלמידים ומורים עם כתיבה בסוגה של ויקיפדיה ועם תפיסה של כתיבת תוכן חופשי תוך הגברת המודעות לסוגיית שמירת זכות יוצרים בפרסום תוכן ברשת.

הערה - במידה ואינכם רואים את תוכן הדף חפשו סמליל של מגן, לחצו עליו במקש הימני של העכבר ואשרו את טעינת הסקריפטים:








מאחלת לכם למידה מהנה.
לכניסה ליחידה לחצו על התמונה









יום רביעי, 16 ביולי 2014

ממ"ד קטן בערבה

במסגרת קייטנות קיץ דיגיטלי, הצלחנו השנה ליצור קייטנה לילדי הדרום מבלי להפר את הנחיות פיקוד העורף.
באופן רשמי, זוהי קייטנה לילדים אבל הלכה למעשה זו הפכה להיות קייטנה שסוחפת אחריה משפחות שלמות שיושבות עם הילדים סגורים בממ"דים הקטנים ברחבי הנגב והערבה ולומדים יחד את התכנים והכלים.
הטכנולוגיה המתקדמת, מאפשרת למידה ללא גבולות של זמן ושל מקום: Any one, Any time, Any where ופורצת את קירות המרחבים המוגנים באמצעות ניהול רשת למידה שיתופית, רב גילאית ודיפרנציאלית.
קייטנה זו, מאפשרת לגעת ולהגיע לילדים שלא תמיד מקבלים מענה לשונות שלהם ושלא לומדים בלמידה מותאמת ליכולתם במסגרת הכיתה המסורתית.
בעיקר בתקופה מאתגרת כמו בימים אלו, המימד החברתי והרגשי מועצם כשבעת בניית משחק, הסבתא שנקלעה לממ"ד תורמת חלק ברעיונות למשחק הדיגיטלי ובחדר אחר כל המשפחה מקטלגת מושגים במדעים ומצרפת אותם לטריוויה של קבוצת החיברות החדשה. כך בדיוק נוצרת משמעות ללמידה.
הקייטנה מייצרת מסגרת וירטואלית בה הילדים מביעים את תחושותיהם באמצעות השימוש בכלים טכנולוגים תרפותים ויש לה חשיבות רבה בהפגת מתחים וחרדות.  

היכולת שלנו להגיע לילדים בלי באמת להגיע באופן פיזי, להקשיב להם ולא רק לשמוע, ולהיות איתם, פשוט להיות – מזמנת למידה חברתית ורגשית חדשה.


יום חמישי, 6 בפברואר 2014

"חלומי היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים" שמעון פרס

היום, במסגרת שיעור מדעים וטכנולוגיה, לקחנו כיתה ד'-3 ואני חלק בשיעור סינכרוני אותו העביר נשיא המדינה מר שמעון פרס.

השיעור היה מעשיר, החוויה מעצימה וכמובן התוכן אותו יצק נשיא המדינה לשיעור היה משמעותי לילדים ולמבוגרים גם יחד. בין היתר, קיבלנו שיעור חשוב בקבלת האחר, מוטיבציה ללמידה ועוד נקודות למחשבה ולדיון.

בסוף השיעור הילדים יצרו לנשיא לוח שיתופי ובו נעצו פתקים אישיים עם תודות ושיקוף של הלמידה שלהם מהשיעור.
זוהי למידה משמעותית מרגשת במיוחד.
אקורד הסיום היה הודעה רשמית מסגן נשיא "גינס" שהכריז: "זהו השיעור הממוחשב הגדול בעולם".
כדי לצפות בלוח השיתופי לחצו על התמונה:













יום ראשון, 26 בינואר 2014

נקודה קו נקודה

שתי נקודות:

נקודה ראשונה: בשיחה שנערכה בשבוע שעבר עם פרופסור סוגטה מיטרה במסגרת כנס ערי חינוך, הוא טען כי דברים קטנים הם אלו שישנו את החינוך. לטענתו, הדרך לאתגר ילדים היא לשאול אותם שאלות  קשות ולהעלות דילמות  כי מטבעם הם מתעניינים בשאלות הגדולות של החיים.

נקודה שנייה: בהמשך הכנס, נערכה שיחה וירטואלית נוספת עם סר קן רובינסון, בה הוא הביע את דעתו על כך שכדאי שמורה יאהב ילדים ויאהב את עבודתו, שעבודתו תהיה משמעותית בשבילו. דרישה פשוטה אך חשובה. הוא המליץ למי שלא מרגיש סיפוק בעבודתו פשוט שילך לחפש לו עבודה שמתאימה לו יותר, עדיף פשוט שלא יעסוק בחינוך.

רובינסון רואה בחזונו בית ספר כמקום מפגש לעוסקים בעשייה ופחות בדיבור. מקום בו יינתן משקל שווה ערך לתחומי הדעת והעניין השונים ויעודד שיתוף פעולה ולמידה בחברותא.

שתי נקודות וקו אחד:   

נקודה ראשונה: "בין שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד"  כתב  יהודה עמיחי.

נקודה שנייה
:  שיטת תקשורת בה שני מצבים: דולק וכבוי היא בעצם קוד מורס. שני מצבים בלבד באמצעותם ניתן ליצור אינסוף צירופים שיוצרים מילים רבות.

קו אחד: הדרך לקשר בין קו לנקודה לקו הוא לחבר בין מה שעושים בחיים למה שעושים בביה"ס, להעלות לילדים שאלות מאתגרות ודילמות ולתת להם להתמודד עם התשובות, לשאול שאלות נוספות ולהבנות מכך ידע חדש.  

הלמידה נמצאת בכל מקום, עלינו רק לאפשר לה להיות (being) בצד העשייה (doing).

היום, היה לי הכבוד לקחת חלק ביום למידה שיתופי של העיר ירושלים.
במהלך הבוקר, העברתי  שיעור וירטואלי לעשרות רבות של תלמידים בירושלים יחד עם הרב הראשי לישראל, הרב לאו.

מרגש היה לראות שהדבר הכי חשוב לרב לאו היה לראות ולשמוע את התלמידים. הוא ביקש בתחילת השיעור לפתוח לכולם את המיקרופונים ומצלמות הווידאו כדי שיוכל לראות ולשמוע אותם כך שהם ייקחו חלק פעיל בלמידה.

היה שיעור מרתק, בו בחר הרב לשוחח על "דרך ארץ" ושזר נושא זה בזהירות וברהיטות תוך כדי אזכורים מתוך פרשת השבוע, שילוב מידע אקטואלי, סיפורים מהגמרא, סיפורים ודוגמאות אישיות שלו מילדותו ועוד.
הרב הקשיב בסבלנות  לשאלות הילדים הנרגשים, ענה עליהן באריכות, העלה שאלות ודילמות בצד שאלות ודילמות שהעלו הילדים והמשיך לטוות את השיחה על פי אותן נקודות ונושאים שענינו אותם.
ההתרגשות של הילדים הייתה רבה ואין ספק שזה היה שיעור משמעותי עבורם.
לאחר השיעור, ניתן היה להמשיך ולכתוב בפורום שיתופי ולהגיב אחד לדברי האחר.

שיעור זה היה אקורד סיום מכובד ליום למידה שנערך בשבוע שעבר ובו השתתפו שבעה עשר אישים ונשים פורצי דרך בתחומים שונים, אשר העבירו שיעורים וירטואליים בזמן אמת למאות רבות של תלמידים מכיתה ד' ועד יב'.

אנשים אלו מצטיינים בתחומים שונים: יוסי לנגוצקי - אנרגיה וגז, חמוטל בן זאב - כתיבה אמנותית, דרור הדדי - ספורט אתגרי, ניר גייסט - אבטחת מידע, ד"ר יאן מיסקין, נתן שרנסקי - זהות יהודית, צפריר קזולה - פיתוח חשיבה, חילי טרופר, חינוך, סיון רהב מאיר - תקשורת, שי מגזימוף - הייטק, עדי אלטשולר - יזמות חברתית, דותן טמיר, יזמות טכנולוגית קהילתית ואמיר צוקרמן – מוזיקה.

במהלך השיעורים, נרקם קו משותף בין תלמידים בנקודות שונות בעיר, בין נקודות דומות ושונות של תחומי עניין.
התעוררו שיחות ודיונים בין חברותא של ילדים בקבוצה רב גילאית שהתקבצה סביב תחומי עניין ובעיקר אני מאמינה שנרקמו גם חלומות חדשים.

כאן ניתן לצפות בהקלטות של ההרצאות ולראות את הפורומים השונים.

בתמונה למטה הרב הראשי לישראל, הרב לאו, בזמן השיעור.

הקלטה של השיעור. 



הבהרה קטנה, השתמשנו במחשב של תמר בתי דבר המסביר את הלבבות על המחשב...

יום רביעי, 17 ביולי 2013

OLPC - המגדל הפורח באוויר?

בשנת 1978 כתב הסופר נורטון ג'סטר את הספר "המגדל הפורח באוויר".
העלילה מתארת את מילו, שנטל על עצמו משימה נעלה ובלתי אפשרית אליה הוא יצא עם  כלב אמיץ ופשפש פחדן. לאחר הרפתקאות רבות – מהן משעשעות, מהן מסוכנות – הוא מצליח להחזיר את האושר אל מלכות חכמה.
הלקח של המסע הוא שכל דבר שאנו לומדים היום (גם אם הוא נראה מיותר לפעמים) יסייע לנו לגלות את סודות המחר הנפלאים.
הפרויקט העולמי והשאפתני מחשב לכל ילד (OLPC) הודיע אמש (16.7.2013) על שינוי כיוון מפתיע: במקום להתמקד בשווקים מתפתחים כגון אפריקה ודרום אמריקה יתמקד הפרויקט דווקא באוכלוסיות חלשות בארצות הברית וביתר העולם המערבי.
נגרופונטה, שיזם פרויקט זה, שאף לצמצם את הפער הדיגיטלי  באמצעות רכישת מחשב נייד לכל ילד במחיר השווה לכל נפש ובמקביל ראה למול עיניו גם מטרה חברתית של חיזוק מעמד הילד בכיתה והתלכדות משפחתו סביב המחשב בבית. כשהשימוש במחשב, לתפיסתו, יאפשר לילדים ממדינות מצוקה לפתוח אפשרויות חדשות ולהגדיל את אפשרויות התעסוקה שלהם בעתיד. פרויקט זה, כאמור, חיבר משפחות רבות לעידן הידע ותרם לקשר שלהן עם העולם הגלובלי.
בעבר כתבתי, כי החלום שניתן לנצל את הטכנולוגיה כדי ליצור מציאות אחרת עדיין לא נגוז ולצד חולשותיו של פרויקט זה יש לזקוף גם את הצלחותיו, שהראשונה שבהן היא העלאת המודעות לבעיה ופתיחת הדיון הציבורי העולמי בדרכים לפתרונה.
מעניין יהיה לראות בהמשך את כיווני ההתפתחות של פרויקט זה ואת קידומו לצמצום הפער הדיגיטלי על ידי מהלך זה של מכירת הטאבלטים, ברשתות שונות בארה"ב.
התקווה שעדיין לא נגוזה אצל חלק מהמבקרים, מאירה באור נגוהות את המסע הארוך והמורכב הזה לצמצום הפער הדיגיטלי.
כמו בספר , אולי גם ההכרזה על כישלון הפרויקט מוקדמת עדיין ומהלך זה של שינוי במיקוד האוכלוסייה, השווקים והיבשות מסתיר בחיקו סודות שעוד יתגלו ויובילו לשינוי המיוחל של צמצום הפער הדיגיטלי.



יום שישי, 28 ביוני 2013

כמו כלים שלובים?

זוהי הרשומה ה-100 בבלוג. 

מסקר קצר שערכתי בין מכרי העוסקים בחינוך, עלה, כי התסמיך (אסוציאציה) הראשון שעולה בהקשר של "מאה" הוא מספר המציין הישג לימודי.
בעוד יומיים, עם סיום שנת הלימודים תשע"ג, יתקיימו טקסי הצטיינות רבים בבתי ספר יסודיים ברחבי הארץ.
לפחות באחד מהם, אותו אני מכירה מקרוב, מעריכים במהלך השנה את התלמידים על הישגים בתחומים מגוונים, אך הטקס האחרון והמכובד שמסכם את השנה, מוקדש ברוב כבוד למצטיינים בהישגים הלימודיים.
גם השנה, יתקבצו מאות ילדים בני 7 עד 13, ביום האחרון ללימודים ויחכו וייחלו לשמוע את שמם נישא בפי המנהלת.
הילדים שיזכו לתעודת הצטיינות וכבוד זה, הם אלו שממוצע הציונים שלהם הוא מעל 90. במהלך הטקס, תעמוד מנהלת בית הספר, נרגשת ותזמין בגאון את פלוני אלמוני שסיים כיתה ד', בממוצע ציונים של  93.7  לקבל את התעודה וכן הלאה.
האחרים, שלא הצליחו לעבור את רף ממוצע המבחנים בציון 90, (כשאנו לוקחים בחשבון שהמורה של כיתה ד' בנתה את המבחן הקובע את הממוצע על פי כל השלבים: תכנון, ניסוח וסיווג של מטרות הוראה ובחינה, חיבור פריטי מבחן, התייחסה בדקדקנות לערכת פריטי המבחן ולבסוף, בדקה את תקפותו, כלומר: שאלה את עצמה מה בודק המבחן? וידאה שחיבור הפריטים במבחן נעשה בצמוד לרשימת מטרות קבועה מראש וכן, שתוכן הפריט נובע ישירות מן המטרה שאותה הוא אמור למדוד), יושבים להם בצד ומתביישים.

בהמשך לרשומה של פרופסור יניב, הוספתי עוד כמה משפטים:
בגלל הציון אני יודעת שלא יקראו את שמי היום בטקס
בגלל הציון אני יודעת שאחפש על מה להסתכל כדי שעיני לא יתקלו בעיני אחרים
בגלל הציון אני יודעת ששוב אחזור לכיתה עם עיניים מושפלות
בגלל הציון אני לומדת שהאופי שלי לא באמת קובע
"בגלל הציון, אני פוחדת והידע מרחף מעלי וחוזר רק עם הצלצול" (דנה)
בגלל הציון אני לומדת שלא משנה מה אעשה לא אגיע רחוק
בגלל הציון, אני יודעת שמה שחשוב זה לא באמת התהליך אלא התוצאה.

חוק הכלים השלובים קובע, כי גובה פני נוזל בכלים שלובים ישאף להיות שווה והוא אינו תלוי בצורת הכלי או ברוחבו. וגם במקרה זה השאיפה היא שהידע שנוזל מהמורים (לצערנו, במקומות רבים בעיני עצמם הם עדיין בעלי הידע), יזלוג לכל הכלים השלובים והשונים וייוצג בגובה שווה אצל כולם ללא הבדל צורה או רוחב.

מארז "מתנ"ה" תשע"ד: מארזי – תכנון – ניהול – והערכות, הוא כלי פדגוגי ניהולי אותו מעמיד בכל שנה המינהל הפדגוגי לרשות עובדי החינוך לשם עבודת התכנון, הניהול וההיערכות לקראת שנת הלימודים. בחנתי כמה מהערכים והמטרות המלווים את עבודתנו ועליהם מצביע המארז.
בחרתי לצטט כמה מהם
(מתוך חוק חינוך ממלכתי התש"ס – 1999):
"5. לפתח את אישיות הילד והילדה, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים, למיצוי מלוא יכולתם כבני אדם החיים חיים של איכות ושל משמעות.
7. לחזק את כוח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית, מחשבה עצמאית ויוזמה, ולפתח מודעות וערנות לתמורות ולחידושים.
8. להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעוררת את השונה והתומכת בו".
ולהתייחס למטרה א'
"מערכת החינוך תחזק את החינוך לערכים ציוניים, יהודיים, דמוקרטיים וחברתיים המחולקת לשני יעדים:
יעד א1: העמקת החינוך הערכי המכיל עשר משימות לשילוב בתכנית העבודה השנתית בבתי הספר היסודים.
יעד א2: עיצוב אקלים חינוכי מיטבי המכיל שלוש משימות בלבד עבור בתי הספר היסודיים כשאחת מהן (1/3 מהיעד) היא "הנהגת תלבושת אחידה".

תלבושת אחידה במוסדות חינוך בישראל, פירושה: חולצת טריקו שעליה מוטבע סמל בי"ס בצד שמאל. אחדד נקודה זו: כל חולצת טריקו, בכל צבע, בכל איכות, בכל עיצוב, הופכת אחידה ברגע שסמל ביה"ס מודפס בצידה השמאלי.
זהו.
נעלים, גרבים, תיקים יוקרתיים, מכנסיים, כובע ושאר ירקות (אורגנים כמובן...) אינם חלק מהתלבושת האחידה. 
באוסטרליה הרחוקה, לדוגמה, תלבושת ביה"ס היא אכן אחידה ומלאה וכוללת פרטי לבוש זהים מכף רגל ועד ראש. 
מלבורן,  ינואר 2012 

 האם כשאנו דנים, ביעד החשוב של "עיצוב אקלים חינוכי מיטבי" יש צורך לתת משקל רב כל כך על תלבושת (שאינה) אחידה?
וכיצד זה "זורם" יחד עם קבלת השונה?

המשנה החינוכית טוענת: "התלבושת האחידה היא ביטוי חיצוני לתפיסה חינוכית-ערכית שבבסיסה עומדים ערכי השוויון, הצניעות, השייכות הקהילתית והאחווה. מטרתה – העמקת ערכים אלו והקלה על הנטל הכלכלי המוטל על ההוריםהתלבושת האחידה תורמת לקידום אקלים בית-ספרי מיטבי ולהקטנת הנראות של פערים כלכליים במוסד החינוכי". 

בשנת 1958 פותחה שיטה לרישום תנועה על ידי פרופסור נועה אשכול ופרופסור אברהם וכמן. כתב התנועה הוא מערכת סמלים הנותנת אפשרות להגדיר את תנועת הגוף האנושיזהו ניסיון  לתרגם רגשות ותנועות לכלל סימנים מוסכמים. 
האם באמת מסוגלת חולצת  T שירט אחת אמיצה לשאת על גבה: ערכי שוויון, צניעות, שייכות קהילתית ואחווה בצד קידום אקלים בית ספרי?

הילדה המורדת שלא הגיעה עם חולצה אחידה היא אני...

 ולסיכום,
עם סיום שנת הלימודים תשע"ג, הייתי רוצה בצד הכבוד וההערכה הרבים שיש לי לעמיתי שטרחו ימים ולילות על עדכון והכנת מארז מתנ"ה תשע"ד (אשר למען ההגינות אציין, שבחרתי להתייחס לחלק קטן מאוד ממנו), להוסיף לתלמידים עוד מתנ"ה אחת.
ילדים יקרים, 
              המטרה היא להשתמש באומץ
              בתבונה שלכם
              לנסות, להקשיב, לתהות, לטעות ולזכור
             שהדרך היא המטרה.